*זהו תקציר מאמר שהתפרסם ב chronicle.com לגבי הורות ואקדמיה בארה"ב. מאד רלוונטי גם לישראל.
בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז קיץ 2020, גיוון, הכלה ושייכות הפכו למילות הבאז במשרדי המכללות והאוניברסיטאות ברחבי הארץ.
אך בכל הנוגע להורות, המכללות והאוניברסיטאות אינן עומדות בערכים המוצהרים שלהן.
מוסדות להשכלה גבוהה לא יכולים לפתור את בעיית ההורות בארה"ב, מדינה עשירה שאינה מבטיחה לא חופשת הורות בתשלום ולא טיפול בילדים במחיר סביר לאזרחיה, אבל הם בהחלט יכולים לעשות יותר ממה שהם עושים עכשיו.
ללא טיפול נגיש ובמחיר סביר בילדים, חלק מההורים החדשים חוששים שהם יפגרו אחרי עמיתים זוטרים אחרים שאינם הורים. "אם זו ועדת קביעות שלא מכירה את מצב החיים האישי שלך, הוועדה בוודאי תתנהל כך - הנה שני אנשים באותו שלב ונראה שאחד מהם עשה הרבה יותר", אמר מוריס.
מבחינה היסטורית, שני האנשים ההיפותטיים הללו היו גבר ואישה, ונראה שהגבר "עשה הרבה יותר". מספר מחקרים העלו כי אקדמאים גברים מנצלים את חופשת הלידה והתאמות אחרות כדי לקדם את הקריירה שלהם, בעוד שאקדמאיות, שרבות מהן מתאוששות מהלידה, נקלטות לרוב באופן מלא בטיפול בילדים. לטענת חלק מהחוקרים, הדבר מעמיד את האקדמאות בנחיתות, שכן הן יעלו לקביעות עם פחות פרסומים מאשר מקביליהן הגברים.
"זה ישרת כל כך הרבה אנשים אם האקדמיה תתחיל לתפקד כמו מקום עבודה", המשיך בלקווד. "לא מקום לחדי קרן מיוחדים, אלא כמו מקום עבודה בפועל". זה כרוך בהקמת מדיניות ברורה ושקופה להורים ולמטפלים, אבל זה ידרוש גם שינוי תרבותי. שינוי המאפשר לתת עדיפות לחיי משפחה, חברות ובריאות על פני ההוראה. חבר סגל אחד שלקח חופשת הורות תיאר כיצד התייחסו אליהם בחשדנות, לעתים קרובות מדי, אמרו לי חברי הסגל כי ילדים נתפסים כמכשולים לפריחה.
ג'יל לפורה (כותבת המאמר ופרופ' להסטוריה אמריקאית בהרוארד) הציע השתקפות דומה. כשנשאלה כיצד ניתן לשפר את חלקם של ההורים האקדמיים, היא תיארה קמפוס אוניברסיטאי שעוצב מחדש, כזה שבו הועברו מעונות הילדים בקמפוס מהפריפריה של האוניברסיטה למרובע המרכזי שלה. "ילדים עומדים במרכז חיינו. הם צריכים להיות במרכז הקמפוסים שלנו", אמרה.
Comments